בדיקת נגיפה

דגמי נגיפה
דגם נגיפה שבור
נגיפה, היא הפעלת כוח גבוה למשך זמן קצר המבוצעת באמצעות התנגשות של גוף כבד בדגם נבדק. ניסוי נגיפה על דגמים מעבדתיים, נערך באמצעות מכשיר הנקרא מכשיר נגיפה. בניסוי משחררים מטוטלת מגובה התחלתי קבוע בו למטוטלת יש אנרגיה פוטנציאלית התחלתית, נתונה. עם השחרור מתחילה המטוטלת לצבור אנרגיה קינטית. בחלק התחתון של המכשיר ממוקם הדגם הנבדק על-גבי שני תומכים. המטוטלת, המגיעה למהירות המקסימלית בנקודה התחתונה בו נמצא הדגם, שוברת אותו וממשיכה עד לגובה מסוים בו היא נעצרת וחוזרת חזרה. הגובה בו נעצרת המטוטלת נמדד ובאמצעותו נמדדת האנרגיה הסופית בהשוואה לאנרגיה ההתחלתית. ההפרש באנרגיות היא האנרגיה שהושקעה בשבירת החומר.
במעבדת המכון מכשיר נגיפה מתוצרת Zwick, אשר מצויד במטוטלת כבדה הסובבת סביב ציר בעל חיכוך נמוך מאוד. הדגם הנבדק, אשר מכיל חריץ במרכזו (שיטת צ'רפי), מונח בחלקה התחתון של מכונת הנגיפה, כך שהדגם נתמך משני צדדיו. לאחר שבירת הדגם מתקבלת רמת האנרגיה שנדרשה לשבירה הדגם. אנרגיה זו נקראת - "אנרגית השבר".
דוגמא לחשיבות בדיקת נגיפה אפשר למצוא בעת שמבצעים השוואה בין פגושים מקוריים ופגושים תחלפיים ברכב (ראה למשל השוואה שערכנו ברכבים טויוטה קורולה ו- טויוטה יאריס).
אז, בדיקת הנגיפה משמשת כמדד כמותי ליכולת הפגוש לספוג מכה מבלי להשבר. פגוש מאיכות ירודה ישבר ויתבקע תחת עומס נגיפה נמוך בשעה שפגוש משובח תחת אותו עומס רק יתכופף ולפיכך לשבירה שלו יהיה צורך בעומס נגיפה גבוה.
כל הזכויות שמורות למכון לחקר הכשל ©