בתוך משדר אשר נתון במארז העשוי מנתך אלומיניום ומורכב מצמד מכסים אשר מחוברים לגוף ע"י ברגים העשויים מפלדה בלתי-מחלידה (פלב"מ או נירוסטה) נמצאו משקעים דמויי אבקה לבנה. נמסר כי המערכת הותקנה על גבי מבנה בסמוך לים אך מבחינה תכנונית נלקחה אפשרות זו בחשבון.

לאחר פירוק המכסים במעבדה נמצא כי המשקעים התרכזו מסביב לקדחים ועל תבריגי הברגים. בבדיקות כמותיות בשיטת SEM/EDX באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק זוהו המשקעים כתחמוצת אלומיניום אשר מכילים כמות מועטה של כלור.

ניסויים אלקטרוכימיים שבוצעו באמצעות פוטנציוסטט וכללו בדיקות פוטנציו-סטטיות ופוטנציו-דינמיות הראו כי בגוף המצוי בסביבה לחה המכילה ולו מעט כלור ובגוף באים במגע שני חומרים, נתך אלומיניום ופלב"מ, קיים הפרש פוטציאלים בינהם וכתוצאה מכך נוצר זרם גלווני שבעקבותיה מתמוסס האלומיניום לתחמוצת בצורת אבקה.

המבנה ההדוק של מכסה המארז אל הגוף איפשר בתחילה התפתחות של קורוזית נקיקים (Crevice Corrosion) במרווח הצר שבין שפות המארז. מנגנון זה הרס את שכבת הפסיבציה הטבעית הנוצרת על פני האלומיניום. חדירת לחות המכילה כלור איפשרה בהמשך את התהוות מנגנון הקורוזיה הגלוונית שכתוצאה ממנה האלומיניום מתמוסס ומתחמצן.

מסיבות מעשיות הפתרון נסב על מניעה מיידית ושיפור ארוך טווח. הפתרון המיידי נשען בעיקר על ניקוי ואטימה ואילו השיפור ארוך הטווח התייחס בעיקר לבחירת חומרים ואופני אטימה.