האמת מאחורי התבקעות צינור משורין לברז מים במטבח... מי אשם? איך להמנע מכך?

חוזרים הביתה מטיול, חוזרים מהחופש, נכנסים הביתה ו...כל הרצפה מוצפת מים?

למה, כמה, מאיפה?

אחרי  ההלם מגלים כי הצינור המשוריין של ברז המים, מתחת לכיור התבקע...

רצים לסגור את הברז הראשי בבית, מתחילים לנקז את המים ומשם הלאה, סבב של עשייה מטורפת...שאיבת המים, ייבוש הרצפה, צביעת הקירות,, החלפת ריהוט ו.. מ ל ח מ ה! מי יכסה את כל ההוצאות האלה....מי אשם בבלגאן?

בדיקות מעבדה במכון לחקר הכשל מגלות כי הצינור המשוריין בנוי משני חלקים, חלק השיריון העשוי פלדה בלתי מחלידה ( המוכר כ"נירוסטה") וחלק הצינור שבתוכו זורמים המים העשוי גומי. הרעיון במבנה הצינור, שבתוך הגומי שאין לו חוזק מכני כלשהו, זורמים מים ומה שמונע מצינור הגומי להתפוצץ או להתבקע, הוא רשת השיריון מפלדה שעוטפת אותו. מכאן ברור, שאם מסיבה כלשהי רשת השריון תתפרק, תתפורר או תקרע, בעצם בלי הגנה, צינור הגומי יתבקע וידלוף.

מה מצאה המעבדה?- הנירוסטה ממנה עשוי רשת השריון היא מסוג ירוד שאיננו מסוגל למנוע קורוזיה בסביבה של מי ברז!!!,עד כדי כך. והתוצאה? בנסיבות שגרתיות של שימוש, מטפטפים ודולפים מי ברז מהברז על גבי הצינור המשוריין ותוך כך מפוררים את רשת השריון במנגנון קורוזיה. כאשר רשת השריון מתפרקת, מול איזור ההתפרקות מתחיל צינור הגומי להתנפח עד שבסופו של דבר, ביום בהיר ( או בלילה בהיר....) אחד, הוא מתבקע.

האם זה כך היה תמיד ולא ידענו?

ובכן, התשובה היא – לא!

זו תופעה של השנים האחרונות בישראל. ולמה?

לפני נניח 10 שנים, הצינור המשוריין יובא לישראל כאשר רשת השריון עשויה מפלדה בלתי מחלידה (נירוסטה) מסוג 316, שאיננה רגישה למי ברז ואגב היא מרכיבה את כל פריטי הציוד המשמשים בתעשית המזון בישראל ( מחלבות, יקבים, מפעלי מזון וכו'). בשנים האחרונות מיובאים לארץ צינורות שהפלדה של השריון מסוג 216 או 204, אשר במפורש רגישים למי ברז ומתפוררות אגב חשיפה למים אלו.

מה לעשות?

כשקונים צינורות משוריינים לבקש בכתב מהמוכר , צינור משוריין, או מאריך ( כפי שהוא מכונה בטמבוריות למינהן), העשויים מפלדה 316. יש לכם התחיבות בכתב על כך? אם ימכרו לכם משהו אחר, אזי כשיתרחש הנזק , וייבדק חומר השריון -  האחריות והאשמה תיפול כולה על המוכר/החנות שהטעתה אתכם.